ארבעת הפרשיות בהלכה וזכר למחצית השקל

ר"ח אדר וארבע פרשיות בהלכה

ישנם ארבעה ימים שבהם יכול לחול ר"ח אדר וסימנך זבדו- ז' זה שבת וימי הזוג ב,ד,ו ואילו בימים א ,ג , ה לא יכול לחול ראש חודש אדר. השנה יוצא ר"ח , א' אדר, ביום ד'.

בכל השנים יש לנו חובה לקרוא ארבע פרשיות במשך חודש אדר שעניינם אחד- הכנה לחודש ניסן שעיקרו הוא חג הפסח. לכן הנושאים עליהם נקרא זה עבודה בבית המקדש, הקרבת קורבנות, טהרת ישראל לאכול קורבן פסח כהלכתו ועוד.

הפרשה הראשונה שנקרא השבת בשבת משפטים היא פרשת שקלים שנמצאת כידוע בפרשת כי תשא בפתיחתה: 'ונתנו איש כופר נפשו..'- זוהי פרשת מחצית השקל. ההכרזה על מחצית השקל צריכה רוב עם כדי שכל העם ידעו שהגיעה הזמן לתת את תרומת מחצית השקל. מתי הזמן? מא' ואדר ואילך לא לפני. הקריאה בתורה היא הכרזה -הגיע הזמן לתת את מחצית השקל.

זכר למחצית השקל

בזמן שהיה בית המקדש היו צריכים להביא מדי יום לפחות שני קורבנות שהם נקראים קורבנות ציבור- תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים. פעמים היה יכול להיות ריבוי קורבנות. למשל בחג הסוכות ביום הראשון היו מקריבים שלושה עשר פרים , ביום השני שנים עשר. מאיפה באים האלים הפרים והכבשים? מכספי הציבור . לכן עשו רבותינו תקנה שבמשך 30 יום של חודש אדר יתרמו את כספי מחצית השקל. כל אחד היה יכול לתרום בעירו במקום מרכזי , ויושב פקיד ונותן קבלה לכל מי שמעל גיל 20 ששלם (לדעת הרמב"ן כבר מגיל 13 היה חייב לתת) וזה במחיר שווה ל10 גרם כסף טהור. עבר הזמן של הנתינה העצמאית של חודש אדר- 'איש איש אשר ידבנו ליבו', הגיע א' ניסן, שלוחי בית דין היו מסתובבים בבתי ישראל. מי שיש לו קבלה, מניחים לו. ומי שלא- 'ממשכנים אותו'- לוקחים לו מחצית השקל בעל כורחו, כדי שכל הציבור יהיה שותף ולכן 'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט'- כדי שכולם יהיו בעלי אחיזה שווה בזכות על הקורבן.   כל זה בזמן בית המקדש כאמור. מי לא מצפה לחזרה של הקרבת הקורבנות ולהחזיר עטרה ליושנה במהרה- לכן מזכירים לנו לתת זכר למחצית השקל – עשרה גרם כסף לפי המחיר של  השוק הסטונאי (השנה זה 28 שקלים ויש המוסיפים מע"מ). מי שיש לו אפשרות נותן לכל אחד מבני ביתו סכום זה ומי שלא יכול יקיים את פסיקת הרמ"א ולא יפחת משלוש מטבעות של חצי השקל- שהרי נאמר בפרשיה של 'כי תשא',פרשת מחצית השקל, שלוש פעמים תרומה .