הלכות קריאת מגילה
הלכות קריאת המגילה
יש כמה עניינים חשובים בנושא קריאת המגילה:
ראשית, חייבים לשמוע את כל המגילה מילה במילה. אם אדם הפסיד אפילו מילה אחת לא יצא ידי חובתו כך דעת רוב הפוסקים המשנה ברורה (תר"צ ס"ק ה', י"ד, מ"ח וגם תרצ"ב ס"ק ט"ז) וכן פוסק בחזון עובדיה הגאון רבי עובדיה יוסף. הביאור הלכה (בסימן תר"צ, י"ד) מביא בשם החיי אדם שאפילו אם החסיר אות אחת לא יצא- למשל במקום והמלך שב, המלך שב- לא יצא. וזו הלכה לא פשוטה ליישום במיוחד במקומות שאין סדר מדויק בהרעשת 'המן' לכן כדאי שאדם יהיה לו מגילה כשרה וממנה ישלים מה שהחסיר וידביק את המילים החסרות עד שיגיע לחזן. אומנם, אפילו למי שאין לו מגילה כשרה, אם ישלים, יוצא ידי חובה מכיוון שרוב המגילה כשרה ומיעוטה פסולה [שהחוסר אצלך ולא במגילה] ורוב ששמע ממגילה כשרה והשאר משלים- ולכן יוצא בדיעבד ידי חובה וכך פירש שולחן ערוך (תר"צ, ג').
בעיקר צריך לומר לנשים ולבנות, בהצטרפותם לקריאה של הגברים או בקריאה מיוחדת לנשים שיתפסו חומש ויעקבו. ילד קטן לא צריך להקפיד שהרי קשה לו להתרכז הלכך כמה שיכול מוטב אבל נשים חייבות להשלים מילה או כמה פסוקים.
אם אדם בסוף המגילה גילה שפספס כמה מילים, פוסק מרן המחבר (תר"צ, ו') שאת המגילה צריך לקרוא לפי הסדר ולכן צריך לקרוא מהמקום שהפסיק עד הסוף.
הלכה מאוד חשובה: לא רק שצריך להשלים את המגילה או את הפסוק אלא צריך תוך כדי הקריאה להשמיע לאוזניו. כמובן ישמיע ולא יפריע לאחרים. המקור לדין זה נמצא בשולחן ערוך (תרפ"ט, ב') בדין שאדם חרש לא מוציא אחרים ידי חובה כי לא שומע אבל קשה מדוע בברכת המזון וקריאת שמע מוציא?, אומר המשנה ברורה (תרפ"ט ס"ק ה') שאומנם בדיעבד מוציא החרש ידי חובה לבני אשכנז, אבל לבני ספרד בגלל פרסומי ניסא החמירו יותר ולכן לא יוצא ולא מוציא אחרים. מכאן פוסק המשנה ברורה (בשער הציון סעיף ז') שאדם שקורא לעצמו מגילה יקפיד להשמיע לאוזנו.
אדם מסופק אם הפסיד מילה או לא- יחזור או לא? הבאר היטיב (סימן תרפ"ז) בשם נודע ביהודה (ס"ק א), וכן כותב המשנה ברורה (תר"צ אות מא), וכן בסימן תרצ"ב (שער הציון אות כז) - קריאת יום היא מדברי קבלה ולכן לא יצא וצריך לחזור שדברי קבלה כדברי תורה דמו. בקריאה בלילה - ספק דרבנן לקולא – יצא.
פעמים קורה שבסוף המגילה הילד הקטן מפריע לאנשים ואביו צריך לקחת את הילד לבית, וחסר לו פרק אחרון, דא עקא, עבר כבר 60 דקות שהוא זמן קריאת המגילה כולה- לאן יחזור? מחלוקת הפוסקים: לפי שולחן ערוך (תר"צ, ה') כיוון ששמע רוב הקריאה ממגילה כשרה יכול להשלים בזמנו הפנוי. המשנה ברורה (ס"ק י"ח) מחלק: אם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש בלי ברכה , וזה רק אם שהה באונס אבל אם שהה ברצון גם למשנה ברורה חוזר למקום שפסק[1].
כותב הרמ"א (תר"צ, ה') אם דיבר באמצע המגילה סתם זה אינו טוב אבל לא מעכב.
זה לגבי הפסק למילה, ספק חיסר מילה או אות
הלכה מאד חשובה לא רק בהגדה אלא גם בקידוש והבדלה. הבית יוסף כותב בסימן נד בשם תשובת הרא"ש וביאור הלכה נט,ד אומר ששומע כעונה רק אם היה מרוכז כי אתה מתחבר למצוה ע"י השמיעה. אדם קדש או הבדיל בעצמו או מתפלל והוא מנותק לגמרי יצא ידי חובה כי יש חיבור ע"י דיבור הוא חזק אבל כשהחיבור עם שמיעה אתה חייב להיות מרוכז. אתה עושה קידוש אבל בני הבית עוסקים בצחוקים או מצחיקים את הילדה הקטנה זה לא בסדר זה ניתוק גמור. מה הגדרת ניתוק גמור? זה שאני עוצר אותך באמצע הקידוש ושואל איפה אנחנו אם אתה לא יודע לענות איפה אנחנו לא יצאת. לגבי קריאת המגילה המג"א המופיע בבאר היטיב תר"צ אות י"ד שאם אדם שמע ולא כיוון יצא אבל אומר מח"צ שאם היה מנותק לחלוטין עושה חשבונות על המשלוח מנות של שנה שעברה ומה אני אתן ופתאום נגמר המגילה- לא יצא ידי חובה אפילו דיעבד. לכן צריך להיות מאד דרוכים שלא יהיה ניתוק מוחלט. אבל בדיעבד ניתוק מוחלט זה אם אתה לא קורא מחומש ועוקב עם האצבע אבל אם אתה לא עוקב ושומע בעל פה יכול להיות מצב של ניתוק מוחלט ולא יצאת.
צריך מאד להקפיד שלא רק שלא לדבר במגילה אלא היותר חמור זה בדיבור בין ברכה על מקרא מגילה והתחלת הקריאה שאם דיבר במ"ב תר"צב ס"ק ט' כמה מילים עם הבן לא יצא ידי חובת הברכה וצריך לברך שוב ולקרוא. אלא אם מדבר לצורך המגילה לא מהווה הפסק בדיעבד. זה לגבי החסרון בין ברכה לקריאה אבל אם גמרו את המגילה שו"ע תרצ,יז מביא מנהג כל ישראל... שכורכים המגילה . בדיעבד אם השומע דיבר יוצא מהש"ץ אבל ש"ץ דיבר יכול לברך ברכה סופית זה מחלוקת הפוסקים למה מברכים האם על המגילה או שבח לקבה ולמעשה שעה"צ אות יב תרצ"ב והחזו"ע פוסקים שלהלכה לא מעכב ולא מפסיד הברכה.
תרצב,ד (לא לירושלמים) אסור לאכול קודם קריאת המגילה בין בלילה בין ביום בין גברים בין נשים. עד כדי כך ששו"ע פוסק שאם לא מרגיש טוב ישמע את קריאת המגילה מפלג המנחה מאשר לאכול קודם מקרא מגילה. הגברים זה לא כל כך בעייתי שנמצאים בבית כנסת אבל לנשים אסור לאישה לאכול אבל אם קשה לה בלי לאכול אפשר להקל בטעימה- קפה פירות עוגה עד כביצה. וגם גברים אותו דבר מותר אחרי ערבית בצד לאכול שוקלד או פחית או שוקו. מי שלא קשה אבל מעדיף לטעום לדעת מ"ב – אין להקל כי מתיר רק בצורך גדול (משמע שמים מותר) אבל לפי חזו"ע אפשר להקל בטעימה לכתחילה והמחמיר תע"ב.
