המלאכות המותרות והאסורות בשמיטה
קיצור דיני המלאכות המותרות והאסורות בשנת השמיטה.
המלאכות המותרות והאסורות מהתורה ומדרבנן
מלאכות קצירה, זריעה, בצירה וזמירה אסורות בשמיטה מהתורה ולגבי חרישה ונטיעה נחלקו האחרונים בדעת הרמב"ם האם איסורם דרבנן או דאורייתא
בימינו ששמיטה מדרבנן כל המלאכות אסורות מדרבנן בלבד, אלא שבמלאכות ששורשם מהתורה נחלקו הפוסקים מה ניתן לעשות. ברור לכל, שמלאכות דרבנן שנעשות לצורך שמירה וקיום העץ , האדמה או הפרי[1] (לאוקמי)- מותרות בשמיטה, אולם מלאכות הנעשות לצורך השבחת העץ, האדמה או הפרי ( לאברויי)- אסורות בשמיטה. המחלוקת הינה במלאכות ששורשם מהתורה האם מותר בהם השמירה והקיום ולמעשה ע"י גוי או ע"י יהודי בשינוי יש להקל (ילקו"י עמ' רע"א).
כיסוח הדשא
כיסוח דשא במטרה להצמיחו-אסור. כיסוח דשא לשם נוי ויופי והדשא צפוף מותר, ואם אינו צפוף- נחלקו בדבר האור לציון והגר"ע יוסף האם העיקר זה תועלת ההצמחה (אול"צ) ואסור או שמא כיון שמטרתו לשם הנוי והיופי אע"פ שיש השבחה (הגרע יוסף) מותר.
השקיה
מותר להשקות עצים, פרחין או דשא אם בהעדר יגרם נזק לעץ לאדמה או לפרי. כשהתירו להשקות בשביעית התירו להשקות כל צרכו ולא צריך לצמצם, אלא שצריך להגדיל את פערי זמני ההשקיה ולא להשקות כשאר השנים אלא בפערי זמנים יותר גדולים ובאופן שלא ינזק העץ.
ניקוי הגינה
מותר לנקות את גינתו מעצים ואבנים ולתלוש עשבים מפריעים היות ואין מטרתו להכין את הקרקע לזריעה, וכן מותר לקטוף פרחים מגינתו לקישוט ביתו כיון שאינו מכוון לגידול פרחים נוספים וגם לא קוטף בצורה מקצועית.
קציצת ענפים
יש להקפיד על שני דברים א. לא לקצוץ למטרת השבחת האילן אלא לצורך סיכוך (למשל בסוכות), הסקה או כדי שלא יפריעו לעוברים ושבים. ב. לא לקצוץ לפי כללי הזמירה דהיינו קציצה המתבצעת בנקודת חיבור הענפים לגזע אלא באמצע או בראשי הענפים
בתורת חומרא טוב לקצוץ הענפים מצד אחד של האילן כדי שיראה שאינו קוצץ לצורך האילן.
ריסוס אילנות
אסור לרסס בחומרי הדברה כדי להרוג את התולעים והמזיקים באילן[2] אלא יעשה זאת על ידי גוי. כמו כן, אסור לרסס בחומרי הדברה אם המטרה לשבח את גדילת הפרי. מאידך, מותר לרסס בחומרי הדברה על עשבים רעים החונקים ומפריעים לצמחים הטובים.
[1] כידוע נחלקו הרב קוק והחזו"א האם לצורך הפירות מותר לעשות מלאכות- הרב קוק החמיר והחזו"א הקל אך כבר כתב הגר"ש ישראלי חוות בנימין ג' סי' צח שבענין פירות אוצר בי"ד כולם מסכימים שמותר לעשות מלאכות לצורך הפירות.
[2] שלא הותר עבודה בגוף האילן עצמו (פאת השולחן כ, יא) או עבודה שהיא מניעה של היזק טבעי (תפארת ישראל פ"ב, מ"ד)
