משנכנס אב ממעטין בשמחה-מה הכוונה?

 ב"ה מהרה יבנה המקדש ויהיה חג בית המקדש.  מה משמעות  המשנה במסכת תענית 'משנכנס אב ממעטים בשמחה'. השאלה איך ללמוד משנה זו: הפשט הפשוט משנכנס חודש אב צריך למעט בעניני שמחה- משמע ששמחה יש, לא כתוב שאסור לשמוח אלא יש שמחה קטנה. משמע שאין שום שלב בשנה כולל תשעה באב עצמו שאנו פטורים משמחה כל השאלה מה ממדרגות השמחה.

אבל יש כאן עוד שאלה- יש דברים חומרים כמותיים שאפשר לדבר על כמות- תן לי מעט מסמרים תן לי הרבה עגיות מה שייך מעט שמחה או הרבה שמחה- כמה זה מעט שמחה? אולי כל היום זה מעט? איך אפשר למדוד זאת?  מתוך תובנה שבית המקדש הראשון נחרב על שלוש עבירות  והיה תיקון מהיר שהרי נבנה אחרי 70 שנה ובית שני נחרב על שנאת חינם ועדין 1944 לחורבן בית מקדשנו  וכידוע הרבה דברו על אהבת חינם שהיא כתיקון וב"ה זכינו לאחדות שאין כדוגמתה מרציחת שלושת הנערים דרך מבצע צוק איתן אבל אני חושב שהסוד הוא בתיקון המידות בכלל ובמיוחד מידת השמחה . עוד מעשה טוב עוד עלית מדרגה עוד התגברות על היצר  זה מה שיוביל לבנין בית מקדשנו  .לכן אנו נדבר על משהו אחר לגמרי

יצא לי להיות בכמה חתונות ויש המון כלי עזר לשמחה הם מבורכים ומצוינים- תזמורת נגנים ונותנים לך מגנט ובלונים שעפים וזקוקים- אפקטים. וכנראה שהקריאה עכשיו לוותר על אמצעי העזר ולהפגש עם שמחה מהותית והיא מחויבת כי בלעדיה אי אפשר להחזיק שניה אחת.

פעם אחת בחיי הלכתי לחתונת משמחים  והחתונה היתה בלי תזמורת בלי להקה הייתה חתונה מקסימה ושמחה ולא היה צריך שום דבר ! יכול אדם אפילו חתן להגיע לחתונה ולהיות תלוי בשיר פלוני אם יהיה או לא ,איזה אוכל יהיה אבל אנו צריכים להיות  מגיעים לשמחה ולא להיות זקוקים לשום דבר מסביב והיה כנגן המנגן ותהיה עליו רוח אלוקים אנו מרגישים כבר שלושה שבועות מזה בלי מוזיקה חנוק- איך אפשר להיות שמח . אתם לא שמים לב :אנחנו בלי בשר בלי יין בלי מוזיקה לא קונים בגדים חדשים  והם מזה דברים משמחים ובכל זאת איך עדין אפשר להיות שמח? אנו נמצאים בדור שזה הופך להיות מצרך נדיר להיות שמח בלי אלכהול  בלי מאכלים ובלי דברים נלווים? איך עושים זאת

מה פירוש המילה ממעטין בלשון המשנה? למעט זה להנמיך אותו למעט את התקרה זה להוסיף בלוקים כדי שתהיה נמוכה.  אומר משה בעקב כי עם קדוש..לא מרובכם..כי אתם המעט מכל העמים אפשר להגיד שאתם לא הכי הרבה אז אתם המעט פשיטא אלא צריך לדעת מעט זה הסיבה שהרי מזה מעט ולכן דורשין חז"ל 'לא מרובכם..' – מדרש תנחומא (ורשא) פרשת עקב סימן ג

כי אתם המעט אלא בזכות שאתם ממעטין את עצמכם לפני לפיכך אני אוהב אתכם שנאמר (שם /מלאכי א'/) אהבתי אתכם אמר ה' וגו' ואת עשו שנאתי וגו' ואומר (הושע יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה וגו' נדבה נפשי לאהבתן אף על פי שאינן הגונים,

 היכולת להמעיט את עצמך גם בכללי וגם בפרטי שאדם שמקבל גדולה ואומר אני לא באמת ראוי. אחד הדברים שאנשים נופלים זה מגיע לי מגיע לי כיבוד מגיע לי לא שמו אלי לב למה לא פונים אלי לי מגיע יותר ממנו, אבל אדם חושב שלא מגיע לו אז כל מה שמקבל משמח אותו. שמעתי את אחד האומנים שזכה בפרס ישראל וזכה בפרס אקו"ם ואז קיבל פרס מאונברסיטת בר אילן ואז  אומר השדרן זה קטן עליך אחרי פרס ישראל? אמר אותו אומן משפט שחשוב שניקח לכל החיים, אני כבר אמצתי אותו: ברגע שאני אחשוב שאני ראוי למשהו באותו רגע אני לא יהיה ראוי.  וזה המבוא הראשון לשמחה אמיתית מעט הכוונה למעט את  עצמו וכשמקבל משהו אומר זה לא מובן מאליו והוא מודה. ההיפך מהמן שאומר למי יחפוץ המלך לעשות גדולה יותר ממני. אבל מרדכי כשמקבל גדולה הוא מתקבץ.

פירוש שני- אמר דוד שטוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים... כאן היכולת להבין שאנו זקוקים למעט כדי להיות שמחים. אנו חיים בחברת שפע שכל הזמן מציע לנו עוד ועוד והמסר שאם אין לך הכל אתה פשוט חסר שמחה.  והאמת אדם יכול דרך דבר אחד לחוות את כל השמחה של העולם אתה צריך רגיעה לך לאחד מחופי הים ותרגע בשביל זה צריך לסוע לארץ טומאת העמים וכרטיסי טיסה וכסף וזמן?!. אין אוכל אין שתיה תשמח במה שיש. אחד שאל את השני אתה מליונר אמר לו השני יש  לי פה אחד אני יכול לאכול 3 ארוחות, מה זה משנה מה אני יכול לאוכל ,יותר לסוע בשני רכבים  בו זמנית הכל אותו דבר: תשמח במשפחה בישיבה במדינה בהתקדמות לגאולה. כמו שאמרו חז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו לא משנה מה החלק הוא שמח ואם הוא רוצה מליון דולר הוא עני במה שאין לו. אומרים בחסידות איזהו שמח העשיר בחלקו.

דבר ראשון: הלכות גאוה כל מה שיש תשמח בו, דבר שני באמת אנו לא צריכים הרבה בשביל לשמוח.

דבר שלישי-איך אפשר להגיע לשמחה זה על בסיס משפט של חובות הלבבות הבעש"ט מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. מעט טוב יכול למחוק הרבה רע מילה אחת שאתה אומר למשהו יכולה לשקול אצל אדם יותר מחמש מאות מילים של רע. מידת הטוב פי חמש מאות! יותר מחמש מאות דברים של רע  שאדם ספג במהלך היום הוא יזכור את המילה הטובה ששלך,  מכיון שהטוב הוא כל כך איכותי אנו צריכים לשמוח באמת על מדינת ישראל ,ירושלים על זה שיש תורה ,עם ישראל חוזר לארצו .נכון, בגלל האוירה הכבדה קצת להנמיך זה לא ימים להתנפך, מי אנחנו שזכינו להיות בטוב כזה ובגלל שאין טוב חיצוני אלו הימים להרבות במילים טובות עין טובה, אני רואה בך דבר טוב שלא ראיתי מקודם גם על אחרים וגם על עצמו.  ואז משנכנס אב ממעטין- את כל הצער והטרדה באמצעות השמחה. צריך שמחה אמיתית איך אני שמח לבד איך אני שמח ויכול להגיע לתשובה אמיתית באי בודד? אפשר לא צריך משהו שישמח אותך.

"משנכנס אב ממעטין, בשמחה", כלומר משנכנס חודש זה, חודש אב, ניתן למעט ולבטל את כל הדברים המצערים על ידי שמחה. מוטב שנרגיש את שמחה והחיוביות ונגרש את העניינים העצובים של אב, כי הממעטין נתקעים על העבר ועל החורבן ולעומת זה השמחה מתמקדת בעתיד ומשמשת כהכנה לגאולה.

זכינו והגאולה קרובה היום, יותר מאי פעם, ולכן זה הזמן להביט קדימה, פחות להתרכז בצער הגלות והחורבן, ויותר לעורר את הגעגועים והכיסופים לבניין בית המקדש, שאוטוטו יבנה.

כידוע הבעש"ט וכן הרב קוק בעקבותיו למדו אותנו שהיחס לכל תהליך נפשי צריך להיות בצורה של הכנעה הבדלה המתקה- מי שיקח את כל שלושת הפירושים יוכל באמת לתקן את עצמו:הכנעה- שמחה אמיתית זה באמת לא מגיע לי כל דבר שמקבל אז האדם מרגיש מאמינים בי והוא יודע להגיד תודה. הבדלה- הסתפקות במעט והמתקה- מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך לא צריך את כל הפיתויים להיות שמח אפשר לשחק בקלאס וחמש אבנים ולהיות שמח יצירות לילדים בבית והם מבסוטים. לא חייבים בבין הזמנים ובחופש כל שתי דקות  אתרקטציות. 

גם באב יש ר"ח , ט' באב טו באב. סמל  למיעוט עצמו זה אהרון שמת בר"ח אב- אהרון בחיר ממנו נמצא במצרים יותר ממנו ומתבטל למשה ואהרון מבטל את עצמו לעם: הוא קטורת הוא אורים ותומים הוא מתעסק בראובן ושמעון שרבים על החניה- ויבכו את אהרון כל העדה- כולם בכו על אהרון כולם הרגישו ראוים לבכות- ידע למעט את עצמו. 

בתשעה באב אנו לומדים דרך חמשת העניונים כמה מים ונעלים ורחיצת פה הם דברים שהם פתאום לא מובינים מעליהם וכשזוכים לזה צריכים להיות באמת שמחים.  להעריך את מה שיש.  

 ובסוף יש טו באב. אהבה שזה אהבת אמת ולאהוב אותה ולא את הכסף ולא את היופי ולכן במשנה בסוף תענית אל תשא עיניך לא ביופיה ולא במראה אלא באהבת אמת שתצליח לבנות חורבה מחורבות ירושלים.                    צום הרביעי...יהפך לששון ולשמחה והאמת והשלום אהבו.