פרשות נצבים וילך
מצוות הקהל-יראת שמים וקבלת מצוות
התורה מצווה אותנו על מצוות הקהל- או כמו שיש המכנים זאת - 'מעמד הקהל'. פעם בשבע שנים בחג הסוכות, כל עם ישראל נאסף: האנשים, הנשים והטף, והמלך (או הכהן הגדול) מקריא מספר דברים -ספר משנה תורה- המהווה תמצית של כל התורה כולה.
מספר שאלות עלינו לברר אחר קריאת הפסוקים כפשוטם:
- מדוע כל עם ישראל צריך להגיע? הרי במצוות עלייה לרגל בה נאמר 'יראה כל זכורך'- דווקא הגברים באים! וכדברי הרמב"ם "כל הפטור מן הראיה פטור ממצוות הקהל חוץ מן הנשים והטף והערל"?
- מה פירוש "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה..."? מה ההבדל בין הטף ל"בניהם אשר לא ידעו"?
- מדוע העיתוי הוא דווקא מיד לאחר שנת השמיטה?
ניתן לענות על כל השאלות רק לאחר שנבין את שורש מצות הקהל ואת מטרתה. פרשת הקהל היא מעין מעמד הר סיני מחודש כל שבע שנים!! ונביא כמה הוכחות:
הקהל (הלקוח מהציווי "הקהל את העם") לעומת "יום הקהל" (דברים ט, י; וכן י, ד) שהוא המעמד בהר סיני.
המלך ניצב בראש בימת עץ שבעזרה - לעומת קול ה' שבראש ההר.
תקיעת החצוצרות בירושלים המקהילה את העם - דומה לקול השופר בסיני (.
המועד שקבעה התורה למצוות הקהל הוא ברגל. שם מקריב העם עולת ראיה ושלמי חגיגה (חגיגה דף ז. ודף ט.) זה מעין השלמים והעולות שהוקרבו בסיני.
לאור דברינו אלה, מובן באורך פלאי איך המטרות שמומשו בהר סיני ממשיכות להתקיים כל שבע שנים, ומדוע כל עם ישראל- אנשים נשים וטף צריכים לשמוע וללמוד, לספוג יראת ה', ולשמור ולעשות את כל המצוות.
אחרי אמירתנו הכללית ניתן להעמיק בפרטי המצווה.
הגמרא במסכת תענית שואלת את שאלתנו הראשונה ועונה עליה. לפי הגמרא הזו, אנשים באים ללמוד תורה, נשים באות כדי לדעת מה לעשות, וטף- אין להם מטרה בפני עצמם אלא הם כאובייקט לתת שכר להורים.
וקשה! איפה מצינו מצווה שעיקר מטרתה זה להביא שכר? ברור שיש ערך כלשהו בהבאתם שאם לא כן ניתן להשאיר אותם בבית עם שמרטף[1].
קושיה זו מובילה אותנו לשאלתנו השנייה מה ההבדל בין הטף והבנים:
ומכאן נוכל לחדש חידוש כדי לענות על שאלתנו השלישית:
לאור דברינו ניתן לפרש את הגמרא בצורה אחרת: "ליתן שכר למביאיהם" היינו בלשון עתיד! אין הכוונה לשכר הנובע מהטרחה שבדרך לירושלים ("שכר הליכה") אלא דווקא שהטף מתגדלים ברמה הרוחנית בזכות השתתפותם במעמד הקהל. וזה השכר האמיתי לכל אב ואם בישראל.
שמואל הנביא הסתובב בין עם ישראל מדן ועד באר שבע ושפט אותם כמו שנאמר "ותשובתו הרמתה". שמואל אף הגיע לדרגה של שקילות למשה ואהרון, וגם הוציא את בני ישראל מאחת התקופות הקשות ביותר בהיסטוריה היהודית- תקופת השופטים. כיצד הוא זכה לעשות את כל זה? אלא שהזכות העצומה הזו היא גם בזכות חנה, אימו הצדקת, אשר הקדישתו מרחם לבית המקדש.
כאשר רבי יוחנן בן זכאי שיבח את תלמידיו במשנה באבות אמר על רבי יהושע 'אשרי יולדתו' וכמו שאומר הירושלמי 'שהייתה (אמו) מוליכה עריסתו לבית הכנסת כדי שידבקו אוזניו בדברי תורה' . האם הבינה שהשפעת הצלילים והקולות והאווירה הקדושה יכולים להשפיע אפילו על תינוק בעריסה ולהצמיח את אחד מגדולי תלמידי החכמים בישראל.
[1] חשוב לציין שאם כל עם ישראל מגיע חוץ מחרש, סומא, חגר (אפילו באחד מהאיברים), אילם, זקן וחולה שאינם יכולים לעלות ברגליהם – משמע שאין שמרטפים כדי שישמרו על הילדים, אולי עקב כך צריך להביאם למעמד הקהל. אך עדיין, למה לתת על זה שכר להורים?!
