פרשת כי תבוא
נשאלת השאלה: האם השואה היא חלק מהמסגרת האלוקית? האם אלוקים ירשה מציאות של רצח המונים מעמו? יש שיסיקו ויגידו שאין אלוקים, כי אלוקים, במסגרת של השגחה, לא ירשה מציאות כזאת, מה גם שהשואה התפרסה על טווח של שנים ארוכות...
טענות אלו מביאות לכפירה, אך האמת היא שהכפירה אינה מגיעה מהשואה, אלא מכל מיני מחשבות זרות, והשואה רק נותנת לנו תירוץ "מושלם" לכפור. אם נעמיק ניווכח לדעת שאיננו יכולים להסיק מהשואה את חוסר הימצאות ה' בעולם, כי אם להיפך- אלפי שנים לפני השואה, הקב"ה כתב בתנ"ך אילו מכות ושמדות יהיו עלינו, וניתן למצוא זאת באופן מפורט בפרשיות התוכחה הכתובות בפרשות "בחוקותי" וְ "כי-תבוא"
לאחר קריאת פרשיות התוכחה, ניתן לבוא ולטעון: "נכון, הרבה מכות כתובות בתורה, אבל היו בשואה דברים שלא כתובים"? גם על זה התורה ענתה "גם כל חולי וכל מחלה אשר לא כתוב בספר התורה הזה יעלה ה' אלוקיך עד השמדך..." - הכל יכול לבוא מה'. במילים אחרות, התורה מוכיחה את פעולתו ושליטתו של הקב"ה ואת נכונותם של הדברים הנצחיים- מה שנאמר לפני אלפי שנים מתקיים במדויק ולא חל שום חוק התיישנות:
I. הקב"ה התריע מראש שבזמן הפירעון לא יהיה אוכל . ניצולי השואה מספרים שהנאצים חילקו ככר לחם אחת בכוונה בלי סכינים, כדי שלא יוכלו לחלק שווה בשווה את מנת המחייה המינימאלית. בצורה זו הנאצים השיגו מריבות בין יהודים, ובמקרים היותר גרועים יהודים אכלו בשר אדם מת. לשמחתנו הרבה, בשואה לא התקיים הנורא מכל, המבוטא בפסוק: "ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו". אלא שלצערנו שבבית ראשון אכן התקיים[1]: "אם תאכלה נשים פרים עוללי טיפוחים" [וכן במגילת איכה[2] - "בִּשלה אישה פרי בטנה"].
חשוב לציין שההתראה של הקב"ה אינה מסתפקת בצרות "קלות", אלא גם את הבעיות הגדולות ביותר הקב"ה כותב- "עד השמדך ועד אבדך מהר מפני רוע מעלליך אשר עזבתני... ונשארתם מתי מעט... ואבדתם בגויים ואכלה אתכם ארץ אויבכם". למרות זאת, הכל נתון למגבלה אחת- "לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם להפר בריתי איתם", וליתר בטחון הקב"ה הקים ברית[3] עם עם ישראל (אל תגיד "לא ידעתי, לא שמעתי" - הכל כתוב).
הרמב"ם באיגרת תימן מביא את המדרש מתהילים . המדרש מספר על אב ובן שהלכו בדרך, והבן שואל "איפה המדינה", "איפה המדינה". כך הלכו שניהם, עד שהגיעו לבית הקברות. שם אמר האב: "אתה רואה את בית הקברות? (צרות אחת אחרי השנייה)- סימן שהמדינה קרובה".
"עת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיהו פרק ל' פסוק ז')- התשועה תבוא מתוך הצרה.
לדור חילוני קשה לעבור את השואה כי לפי תפיסתם אין בעל בית, כך שהדור קורא לזה "שואה" היות וזה אירוע לא צפוי. אך אנו רואים מתוך גדולי התורה המסתמכים על התורה עצמה שהשואה מחויבת במציאות, חרף העובדה המדהימה שאף פוליטיקאי והיסטוריון לא התריע על כך לא 15 שנים ואפילו לא 3-4 שנים לפני! רק מתוך קריאה נכונה של התורה ניתן לתת תשובה והבנה לשואה ולתזמונה.
הנביא עובדיה מתאר תיאור מחריד של שמד שיהיה באחרית הימים - כשהחץ והמטרה יהיה ארץ ישראל. הנביא מזהיר: אם תגיעו לארץ מראש תִנצלו, אך אם לאו - בכל מקרה תצטרכו להגיע לארץ בדרכים-לא-דרכים היות וקיימת הבטחה שרק "בהר ציון תהיה פליטה"[4]. לו היינו בארץ ישראל בזמן השואה, היא לא הייתה באה עלינו.על פי עדות תלמידיו, לפני 250 שנה אמר הגר"א: "והמידה שיגדל קִבוץ הגלויות, יתגבר הסיטרא אחרא". ואז מוסיף הגאון "תוַסף גם הקטגוריה נגד כל אלה שאינם מחזיקים בקיבוץ גלויות", כי "קיבוץ הגליות היא פתיחת אתחלתא דגאולה... כי אז תהיה פליטה בציון ובירושלים בשרידים". ומסיים תלמיד הגאון "ועל זאת דאג רבנו מאוד". ובמקום אחר הוא ממשיך "דבר הנבואה של הנביא עובדיה הדאיג מאוד את הגר"א, שלפי זה יוצא שקבוץ הגליות יהיה פליטה ולא מרצון לעלות לארץ אלא מתוך צרות וגזרות... דבר זה הוא אחד הגורמים הגדולים בשלם האיץ הגר"א בתלמידיו לעסוק בקיבוץ גליות ולעלות לארץ מרצון כדי לקיים את שיבת ציון מרצון ולא מתוך הכרח ופליטה".
בשנת ה' אלפים תר"צ (1930 למניינם), כ-10 שנים לפני פרוץ המלחמה השנייה כאשר אף אחד לא חלם בכלל שעלולה לפרוץ מלחמה אחרי הקטסטרופה הקודמת, החפץ חיים אמר: "המלחמה הראשונה שנהרגו ונפצעו בה 12 מליון איש היא משחק ילדים. עוד 10 שנים רק מתחיל העניין". ובאמת בשנת ה' אלפים תרצ"ט-ת"ש התחילה המלחמה והשואה הנוראה. החפץ חיים אומנם נפטר ב- תרצ"ה, ארבע שנים לפני המלחמה, אבל הוא הבין וידע מה עתיד לקרות עוד לפני שהצורר עלה לשלטון (תרצ"ג)...
בשנת עליית הצורר, החפץ חיים אמר לרב כהנמן [על פי גרסת "החפץ חיים על התורה"]: "הצורר יתאמץ להשמיד את כל היהודים אבל הוא לא יצליח להשמיד את כולם כי כתוב 'אם יבוא עשו אל המחנה האחד והכהו, והיה המחנה הנותר לפליטה', והיא תהיה בהר ציון שנאמר 'ובהר ציון תהיה פליטה'". כתוצאה מדבריו, הרב כהנמן עלה לארץ ויסד את ישיבת פונוביז', כשהבין הרב כהנמן שהחפץ חיים הציל אותו, הוא כתב על שער הישיבה "ובהר ציון תהיה פליטה".
אך יש גרסה שנייה לסיפור, אשר נשמעה מפי הרב גולדמן שהיה מזכירו האישי של הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיל הלוי הרצוג. וכך הוא סיפר: כדי לעלות לארץ ישראל היה צריך להנפיק רישיונות באנגליה, ואפילו מי שהצליח להשיג אותם היה מוגבל בשלושה חודשים עד שיפוג תוקפם. לאחר תקופה זו, לא היה ניתן לעלות לארץ הקודש. הרב כהנמן שהה בפונוביז' ביחד עם בנו הצעיר, אברהם, וקיבל רישיונות. שאל אותו הרב הרצוג "מדוע אינך מממש את רישיונותיך"? והרב כהנמן אמר לו: "קבלתי מכתב שאחד מגדולי הדור כתב בו 'אל תעלה לארץ כי בארץ ישראל תהיה סכנה גדולה יותר, זוהי ארץ היהודים ולכן הגרמנים יהרגו שם, אך בפולניה אין לגרמנים אינטרס להרוג סתם יהודים, בעוד שבארץ ישראל יש את הציונים ולכן קיים חשש גדול יותר לפגיעה שם'. הרב הרצוג הסביר לו ואמר שכבודו של רב זה במקומו מונח, אבל יש הוכחה מהפסוק "ובהר ציון תהיה פליטה". בסיכומו של דיון עלו הרב כהנמן ובנו אברהם לארץ וכל שאר משפחתם נספתה בשואה, והרב כהנמן העתיק את מקומה של ישיבת פונוביז' לבני ברק וכתב בשער הישיבה "ובהר ציון תהיה פליטה". הרב כהנמן כל כך האשים את עצמו על כך, עד שהיה צריך לדאוג שבכל לילה יישן איתו תלמיד אחר מהישיבה בחדרו, וזאת למקרה שהרב יתעורר בבהלה, ויפיג את בהלתו בלימוד התורה.
מכל מקום, בכל גרסה שנגרוס, הפסוק של הנביא עובדיה לצערנו התקיים במלואו.
אך זה לא הסוף. הרב קוק, זכר צדיק לברכה, נשא דרשה בחורבת רבי יהודה החסיד, בראש השנה שלאחר עליית הצורר לשלטון, ואמר כך: "היטלר מעורר לגאולה, ומי שלא שמע לקול השופר של משיח ישמע את קול השופר הטמא בעל כורחו". מי שלא רצה לעלות מציונות ומרצון הוא יעלה וישרוד בארץ בעל כורחו כתוצאה מהשופר הטמא של היטלר.
כמו-כן, הרב הלוי (רב העיר תל אביב) כתב בספרו (9 שנים לפני השואה!): "מהרו לעלות אל הארץ ולא לחכות עד שהיטלרים ונאצים למיניהם ייאלצו לעוקרנו מארצות פזורינו ויחריבונו ויהרסונו". אנו רואים שגדולי ישראל, גם כשאף אחד מהפוליטיקאים וההיסטוריונים לא האמין ולא חשב ולא התריע, הם הורונו את דרך האמת.
אבל נלך עוד יותר אחורה: כ-60 שנה לפני הופעת הצורר הגרמני אמר המגיד מקלם: "הגרמני לא ירדוף את היהודי סתם ככה בעלמא, זה לא מתאים להם, אלא הגרמני יעשה משנאת ישראל שולחן ערוך". וכוונתו הייתה, כמובן, שלא סתם יהרגו את עם ישראל אלא יתכנסו בפרלמנט ויחוקקו חוקי גזע, ויהיה שולחן ערוך, כלומר, השמדה שיטתית על פי תקנות, "ויאמרו טוב שביהודים הרוג".
ועוד הרבה לפני; בעל הספר מאירת עיניים אמר בשנת ש"פ, לפני 380 שנה, שהסיבה שדווקא יהדות גרמניה (יהדות גרמניה התרכזה סביב העיר ורמייזה ושם היו גזירות דווקא על היהודים) מקבלת צרות וגזרות היא משום אי היענותם לדרישת עזרא (עזרא הסופר שלח לפני 2000 שנה אגרות עלייה לכל היהודים, ויהדות גרמניה לא רצתה לעלות). בזמן עזרא, הם לא סתם סירבו, אלא הם אמרו- "שבו אתם בירושלים הגדולה ואנחנו נשב בירושלים הקטנה"- לפני 2000 שנה התחילו לעשות אידיאליזציה לגלות, בגרמניה יש חיים יהודיים, אין צורך לעלות לארץ - ועל אותו עוון סובלים יהודי ורמייזה[5].לכן גם השואה וגם התקומה, צפוי ונצפה מתוכנן ומעוגן בכתוב. גדולי ישראל התריעו בקול ובכתב, סימנו וקבעו את דרך ומקום ההצלה - אך העם לא שמע. גם המציאות התמוהה הזאת שהעם שומע לדברי המנהיגים הרוחניים בכל דבר חוץ מעניין ארץ ישראל, ועל אחת כמה וכמה בעניין עצום כפיקוח נפש, גם זה בגדר ההשגחה הצפויה. וכמו שאמר ישעיה (מקור 8), הכל היה צפוי, אפילו חוסר השמיעה לגדולי הדור.
איך ניתן להבין את המהלך האלוקי?
במהלך הדברים עד כאן ראינו "שהכל מעלים" לארץ הקודש. העובדה בשטח היא שבין סוף השואה להקמת המדינה עברו פחות מארבע שנים! את סמיכות הזמנים ניתן להבין באחת משתי דרכים:חלילה לנו, אין לנו רשות וסמכות לדבר על השואה במושגים של עונש. מי אנחנו שנאמר שהשואה באה כעונש על מעשיהם של קדושי-עולם? אומנם, היו שהסבירו ותלו את השואה כל אחד לפי השקפתו הוא: היו שאמרו שהשואה היא עונש ותגובה לרפורמים שהחלו בגרמניה; היו שאמרו ששם התחילה ההשכלה; היו שאמרו שזה חטא על הצטרפות לציונות; היו כאלה ששמו לדגל את החילוניות והכפירה. ואנו שואלים שאלה פשוטה: וכי באמריקה לא היו מיליונים של- רפורמים, משכילים, ציונים, וחילונים? באירופה לא היו צדיקים ותינוקות שלא חטאו שגם הם הושמדו? האם הצדיקים גם נספו בעוון חילוניות?! ידוע שצדיקים נתפסים בעוון הדור, והקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, וְ "כל ישראל ערבים זה לזה", וגם על תינוקות נפסק שבעוון נדרים או ביטול תורה בנים מתים כשהם קטנים וכן עם צדיקים נפרעים בעולם הזה כדי שיזכו לעולם הבא[6]. אבל כל הסיבות הללו הן סיבות אפשריות ליחידים בלבד, ולא מתקבל על הלב להגיד שזה הסיבה לגורלם הרע של מיליונים. וגם אם נאמר כרמב"ם בהלכות תשובה , שהעם נמדד לפי רוב זכויותיו, עדיין נשאלת השאלה - וכי דמם של יהודֵי אמריקה סמוק טפי מדמם של יהודי אירופה? ואם נבוא ונאמר שהשואה היא כמו הגלות הראשונה שבה עם ישראל עבד בפרך כמו במחנות העבודה - שם התקיים "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי", היכן מצינו שדנו את גרמניה?!
כותב הרב קוק זצ"ל ("שבת הארץ" עמוד י"א): "הגלות הינה התנתקות מהארץ... בו הוכרחה לקחת מעמד... הרחמנות האכזרית". כל רופא שקוטע רגל הוא אכזר מרחם, ובאותה מידה אלוקים מסלק את הגידול הממאיר של התנתקות מהארץ ואידיאליזציית[7] הגלות, על ידי ניתוח אכזרי-רחמני של רבבות אלפים זכר קדושים לברכה בכדי לצאת מהגלות. ועל פי דברינו, יובנו גם דברי הרב צבי יהודה: "סערת ניתוק גופו - עצם התמותה היא תופעת אור החיים של עם ישראל ונִצחיותו".
כח החורבן הוא מבנה היסטורי רוחני מקָדם.
בגאולת מצרים, העם טעה בדרך והגיע עד למציאות של "וימאסו בארץ חמדה" ועל כן, הקב"ה סיבב את העם והרג (כמעט) את כל יוצאי מצרים כדי להביאם מזוככים לארץ. דוגמה נוספת מצאנו בחורבן בית המקדש אשר גרם לכינון התורה שבעל פה. כל ההתפתחות העצומה של התורה שבעל פה הייתה מהחורבן והלאה. השואה מבשרת לנו שהעם היהודי צריך להיפגש עם ייעודו הדתי, התורה וארץ ישראל. ויותר מכך, זוהי תוכניתו של השם לחולל מהפכה בעולם היהודי כאשר אחרי 2000 שנה, מדינת ישראל חוזרת להיות מרכז החיים בעולם ועם ישראל ריבון בארצו.
הקמת המדינה הייתה נס, אבל ניסים מופיעים בלבוש טבעי, כי אלוקים מסתיר את לבושו האלוקי. אלוקים לא אמר למשה "לֶך על הים", אלא בקע את הים והעם הלך ביבשה, כלומר, הנס היה בצורת טבע. הקב"ה לא סידר שיהושע יראה בלילה, אלא "שמש בגבעון דום"! הקב"ה משאיר את הכל בסדרי הטבע כדי לאפשר בחירה חופשית.
הקמת המדינה היא נס גלוי ואולי הלבוש האנושי הוא הייאוש של היהודים מצרות השואה. ליהודים נותר או להקים מדינה או להישאר הפקר לרוצחים. לסמוך על כוחנו או לסמוך על כוחנו באומות... השואה נתנה את הכיסוי הטבעי שאִפשר להתעלם מיד ה' בהקמת המדינה, וזהו מבחן האמונה: האם לראות בשואה כיסוי טבעי ולראות בֶּאמונה את יד ה', או לראות את השואה כמקרה...
הסבר נוסף למציאות של הרג תינוקות וחסידויות שלמות הינו גלגולי נשמות. כידוע הרמב"ם היה מתנגד חריף לרעיון הגלגולים ואילו האר"י ותורת הקבלה עודדה רעיון זה. אינני מבקש להכריע בפולמוס זה, אלא רק להצביע שגם בראשונים קיימת שיטה המיישמת את שיטת הגלגולים הלכה למעשה: על הפסוק "ויבם אותה והקם זרע לאחיך" (בראשית לח ,ח) הנאמר בפרשת יהודה ותמר נחלקו הפרשנים: רש"י הסביר – 'הקם זרע לאחיך' הוא שתקרא את שם הילד על שמו של האח שנפטר. אך רמב"ן ואברבנאל הסבירו שהכוונה היא הורדת נשמתו של הנפטר לבן וזה על ידי הקמת זרע כפשוטו. נמצאנו למדים שגלגול נשמות קיים בייבום נשמת האח היורדת בבן אשתו ואחיו. אולי הסבר זה יכול להוות מעין "בנין אב" להרג העצום בתקופת השואה[8] ואין כאן מקום להאריך.[1] קינות לתשעה באב.
[4] עובדיה פרק א פסוק יז.
[5] על פי בעל סדר הדורות, עמוד קכו'
[6] "צדיקים נתפסים"- שבת לג עמוד ב; "מדקדק עם צדיקים"- בבא קמא נ עמוד א; "כל ישראל"- שבועות לט עמוד א; תינוקות- שבת לב עמוד ב; נפרעים בעולם הזה- מהרש"א דף ז עמוד א דיבור המתחיל "צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור".
[8]להרחבה עיין כתבי האר"י, ספר הגלגולים קהלת סימן ד'- בענייני גלגולי נשמות (ד' חילוקים).
