פרשיות מקץ ויגש
התעללות יוסף הצדיק באחיו ?!
בפרשיותינו אנו נתקלים בתמיהות שונות ומגוונת, נתמקד בשלוש עיקריות:
1. איך יתכן שיוסף הצדיק מתעלל במשפחתו?
2. כיצד האחים שינו את ההתייחסות לאח המציק ממציאות שהם מוכנים למכור ש את יוסף עד לערבות טוטאלית לבנימין?
3. מדוע יוסף "אסר את שמעון לעיניהם", הרי לכאורה בני יעקב יצטרכו מ-לרדת גם בלי 'עזרתו' של יוסף?
נחדד את השאלה הראשונה: אנו רואים בפסוקים את מסכת ההתעללות שמעביר יוסף את אחיו. מעבר לכך, יוסף מייסר גם את אביו, יעקב, למרות שיוסף כל כך אוהב אותו: קודם כל, יוסף משאיר את שמעון בתור ערבות לכך שבנימין ירד. ברור שזו התעללות באביו, כדברי יעקב "יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תיקחו עלי היו כלנה". בנוסף, יוסף משנה את התדמית של אחיו בעיני המצריים- מאנשים שבאו לשבור אוכל, למרגלים אשר באו לראות את ערוות הארץ. לאחר מכן יוסף "משנה סדרי בראשית" כך שהכסף יונח בתוך שקיהם . יתר על כן, יוסף מצווה את משרתו לשים את גביעו בלא אחר מאשר אמתחת בנימין! יוסף יודע את ההשלכות ומבין מה החשיבות של בנימין בעיני יעקב אביו, במיוחד לאחר "טרוף טורף יוסף" ומות רחל - בנימין הוא הקשר האחרון שלו לבנו ולאשתו האהובה. אם כן, מדוע יוסף מתעלל באביו ובאחיו זמן רב ומחכה עד לפרשת ויגש כדי לומר "ועתה אל תעצבו... כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם"?
ניתן הסבר שאותו נחדד ונעמיק, ונקנח בתשובה לשאלה למה אסר את שמעון לעיניהם:
הרמב"ם בהלכות תשובה מלמדנו מהי תשובת המשקל : האדם חייב להיות באותה סיטואציה עם אותו רגש ורצון לחטוא, ובמידה והוא מצליח להתגבר על יצרו ואינו חוטא [מחמת התשובה ולא מחמת הפחד מהעונש] - הרי שהוא חזר בתשובה שלמה. באותה דרך יוסף החזיר את אֶחיו בתשובה שלמה, כיאה לאנשים גדולים - שבטי י-הּ. מה הדמיון בין חטא האחים במכירת יוסף לבין המציאות שיוסף כופה עליהם במקרה של בנימין? ממש פלאי פלאים, עשרים ושתים שנים לפני שהם יורדים עם יעקב למצרים, האחים היו באותה מציאות שבה אח אחד מפריע לשאר האחים. נראה כמה קווי דמיון בין התנאים שהובילו למכירה לבין המציאות של הערבות לבנימין:
- יוסף הוא בנה של רחל, וכך גם בנימין. אם יוסף היה בן הזקונים, כל שכן שבנימין הוא בן הזקונים לאביו.
- במקרה שלנו ניסיון האחים אפילו יותר גדול, שהרי האחים לא יודעים שיוסף שלח את משרתו שישם את הגביע באמתחת בנימין. הם באמת יכולים לומר שבנימין גנב את הגביע, ואכן "סוף גנב לתליה", כמו שהאחים אמרו לשליח שרדף אחריהם לפני שהם ידעו שהגביע אצל בנימין.
במקרה של יוסף, האחים הסכימו לוותר עליו, לשכוח ממנו, ואפילו לזורקו לבור ולמוכרו לישמעאלים. לעומת זאת, אצל בנימין המציאות שונה לחלוטין: האחים, ובראשם יהודה, הכינו עצמם למלחמה במצרים כדי לשחרר את בנימין, וכדברי יהודה ליוסף "כי עבדך ערב את הנער... ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו". דהיינו- לא רק שיהודה לא מוכן להיפטר מבנימין אלא מוכן אפילו להקריב את עצמו ולהיות עבד במקומו במצרים, ואך ורק הוא יסבול. רק לאחר שיוסף רואה את התנהגות אחיו כלפי בנימין הוא נשבר - "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים... ועתה אל תעצבו כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם". עוד ראיה לכך שהאחים אכן חזרו בתשובה שלמה לבסוף, ניתן למצוא במסכת שבת (קה.) "רב נחמן בר יצחק אמר: מה נדבר ומה נצטד"ק- נכונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו, דכים[1] אנחנו, קדושים אנחנו". האחים אומרים ליוסף- ראה, אנחנו כבר לא אותם אנשים שחטאו כלפי אחינו לפני עשרים ושתים שנים, עברנו שינוי מהפכני לטובה. כאן שאלתנו השנייה חוזרת: מה השתנה, מדוע פתאום האחים חזרו בתשובה? הוקוס פוקוס?! נראה שאפשר ללמוד מפה מסר עצום: יוסף מציב "מראה" מול האחים, ומראה להם את מה שהם עשו בשידור חוזר[2]: יהודה בא ליוסף ואומר לו "תשמע, לאבא שלנו יש נשימה קצרה, אם אנו חוזרים פחות אחד הוא ישבר ולא יחזיק מעמד". יוסף תוהה - "למה הם לא חשבו על זה לפני עשרים ושתים שנים?", ושואל אותם בגלוי "העוד אביכם חי?", "היש לכם אח?". יוסף בעצם שואל - איפה הייתה הרגישות הזאת שאתם מגלים כלפי אביכם במקרה שלי? למה שם לא חששתם לאביכם ולאחיכם?? ונראה שאכן האחים הפנימו את המסר, והם אכן אמרו "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו". הם הבינו שאכן הייתה חסרה להם הרגישות כלפי יוסף, ומתוך כך המשיכו האחים וגילו אחריות כלפי בנימין בתשובת המשקל השלמה. נסיים בשאלתנו השלישית- מדוע יוסף משאיר את שמעון בתור עירבון להבאת בנימין? האם יוסף לא יודע את אשר יתרחש בפועל, שכאשר יגמר האוכל האחים חייבים לחזור כמו שאכן קרה לבסוף, שיעקב נכנע וביקש שיחזרו למצרים עם בנימין להביא אוכל? אלא שמכאן ניתן לראות ולהפנים את חוכמתו של יוסף – יוסף ירד למצרים כאשר בנימין היה קטן מאוד, עד כדי כך שיוסף לא יוכל לזהותו. לכן, יוסף רוצה אדם שראה את בנימין לאחרונה כתעודת ביטוח. אם האחים ישלמו למישהו כמה פרוטות שיתחזה לבנימין, שמעון יהיה מופתע ויוסף ידע שהאחים רימוהו. במידה ושמעון אף הוא ישמח לראות את אחיו, בנימין, יוסף ידע שזהו אכן בנימין. לסיכום: נמצאנו למדים: האחים חזרו בתשובה שלמה, כיאה לראשי שבטי ישראל. יוסף הוביל את האחים אל התשובה הזו, בעזרת שחזור המציאות של מכירתו. חכמתו המופלאה של יוסף בהשארת שמעון, מגלה לנו שכל הסיפור לא היה כהתעללות גרידא אלא כדי להובילם אל תשובת המשקל.
להרחבת הדברים עם המקורות ניתן לעיין בספרנו "האמונה בראי הפרשה- שיחות על חמישה חומשי תורה"
[1] דכים היינו צנועים ושפלים. [2] כמו פרשיית יהודה ותמר, ודוד ומשל "כבשת הרש".
