פרשת וישלח
יעקב אבינו – רבי עקיבא!
פרשה זו היא הפרשה האחרונה בה אנו מדברים על יעקב ועשיו, ומכאן ואילך אנו מתחילים לדבר על יוסף ואחיו. דווקא בפרשיה זו ברצוננו להראות את תולדות חייו של יעקב דרך הנקודה שאין מקריות בתורה ובסוף הכל בא על תיקונו. האר"י ז"ל, בספר הגלגולים, עושה השוואות בין אישים שונים. אחת ההשוואות הללו היא השוואה בין רבי עקיבא לבין יעקב אבינו [וגם בזוהר יש לזה סמך]. בתחילה לא האמנתי שיש כל-כך הרבה מן המשותף, אבל בסייעתא דשמיא ננסה למצוא את המשותף ואת התיקון וההשלמה בתורת רבי עקיבא לתורת יעקב אבינו. נתחיל בשמו של האדם שהוא מהותו - לא סתם השורש הוא עקב. גם יעקב אבינו משלים לעקיבא. זאת ועוד, כולנו יודעים שלשניהם היה נשים צדקניות ושמם רחל. לשניהם הייתה אישה שנייה שהייתה פחות עיקרית. המדהים הוא שאם נסתכל נראה שהגמרא מספרת על אשת טורנוסרופוס כאחת הנשים היפות בתבל, שניסתה "להפיל" את רבי עקיבא בחטא של עריות. רבי עקיבא מלמדנו איך ניתן להתגבר על יצר הרע של עריות. כאשר ראה את אותה אישה יפה עשה שלוש פעולות: 1. רַק 2. שחק 3. בכה. ירק- לזכור שבאה מטיפה סרוחה[1]; שחק- שהייתה לו רוח הקודש וידע שסופו לבוא עליה בהיתר אחרי שיתחתנו; בכה- שאותו יופי ילך לעפר (כמובן שלא מדברים במושגים שלנו של יופי, אלא בתור יופי אלוקי "שמתבזבז" ויורד לטמיון[2]). לשניהם היו ארבע נשים. ליעקב, כידוע, היו את לאה, רחל, זלפה ובלהה. לרבי עקיבא, מלבד רחל ואשת טורנוסרופוס, היו עוד שתי נשים[3]. כלבא שבוע היה אחד מעשירי ירושלים, ולא נחה דעתו בנישואי בִּתו. גם לבן, אחד מעשירי חרן, התנגד לנישואי יעקב ורחל. כמו כל האבות, שניהם עסקו ברעיית הצאן אצל חמיהם לעתיד. איך התנגדו החותנים? הזכרנו שרחל הודרה מנכסי אביה, ואכן, גם לבן קיים סוג של מצור כלכלי. כדברי רחל ולאה - "הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו". כולנו מכירים את דברי רש"י שכל אדם שולח את בנותיו עם נדוניה ולעומת זאת, לבן אכל כספן - מה פירוש "ויאכל גם אכול את כספנו"? מדרש שכל טוב (מקור 6) מסביר את המשמעות המעשית כלקיחת כל דבר טוב מאת בנותיו (כלים, כסף, גז, חלב). בשני המקרים היה פיוס בסופו של דבר - לבן כרת ברית עם יעקב. במקרה של כלבא שבוע יש מחלוקות גרסות: לגרסא אחת הוא נשאל אצל חכם גדול (שהתברר כרבי עקיבא), הנדר הותר, ונתן לרבי עקיבא חצי מממונו; ולגרסא השניה הוא נשאל אצל חכמים (לא כתוב אצל מי) והותר על נדרו כך שיכול היה לתת לבִּתו כסף. כמה שנים עמל כל אחד בשביל אשתו? יעקב אבינו עבד 7 שנים ואחר כך עוד 7 שנים. גם רבי עקיבא למד 12 שנים ולאחריהן עוד 12 שנים. כל הפרשנים שואלים על רבי עקיבא: "12 שנים לא היית בבית, נו באמת, תבוא תגיד שלום לאשתך, מה נשמע, תביא לה זר פרחים, ואז לך לעוד 12 שנה. למה להסתובב ולחזור לבית המדרש בלי שום מילה"? אלא שמכאן אנו לומדים
ש 12+12= 24 אך ורק במתמטיקה, בעוד שבלימוד תורה- כאשר מתמידים בלימוד מקבלים אפקט הרבה יותר גדול, איכותי וכמותי, מאשר בלימוד של חלקים-חלקים. הלאה, תריסר בנים לעומת תריסר אלף זוגי תלמידים (כתובות סב.). בעייתם העיקרית של בני יעקב ביחסם ליוסף הייתה בעיית הקנאה והוצאת דיבה האחד על השני. ממש כמו תלמידי רבי עקיבא שמתו מהמגפה מפני שלא נהגו כבוד האחד בשני. ומה התוצאה של התנהגות זאת? מוות, בשני המקרים. "טרוף טורף יוסף" לעומת מגיפה שבה מתו רוב מוחלט של התלמידים. תוצאה נוספת היא גלות. בני יעקב גלו למצרים, ורבי עקיבא חי בדור חורבן הבית השני. מהי גלות? כידוע, הגמרא (ברכות נו.) אומרת גלות מכפרת עוון, ומהו שיא כפרת העוון? מוות! כדברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב הלכה ד), שעל מנת לכפר עוון של חילול ה' התקנה היחידה היא במוות[4]! נקודת המהפך בחייהם? ממש פלאי פלאים, יעקב גלל את האבן מעל פי הבאר כשראה את רחל, ועל רבי עקיבא מסופר על כך שבאר דלפה, והמים שיצאו ממנה חקקו בתוך אבן ושינו את חייו. יעקב אבינו מעיד על עצמו "כי במקלי עברתי את הירדן הזה", ולבסוף "ועתה הייתי לשני מחנות" וכן "ויפרוץ האיש". גם רבי עקיבא חי את חייו בצמצום, ולבסוף "איעתר רבי עקיבא". מי היו האויבים? כמובן, יעקב נלחם בעשיו וארבע מאות איש עמו[5]. במקרה של רבי עקיבא, המאבק הוא עם מלכות רומי, שהיא מצאצאי עשיו. שניהם כמהו לגאולה: יעקב אבינו בסוף ימיו ביקש לגלות את הקץ. רבי עקיבא עזר לבר-כוכבא ודימה שהוא המשיח - חלק מתהליך הגאולה. אחרי עשרים ושתים שנים שלא פגש את בנו, יעקב אבינו נזכר פתאום שמגיע סוף זמן קריאת שמע ואומר קריאת שמע. האם זה הזמן לומר קריאת שמע? מסבירים בחסידות שיעקב ביקש ללמדנו שכאשר דברים מרגשים וגדולים באים על האדם, ישנה חובה ליצוק עליהם תוכן רוחני, שמתוך כך האדם מעלה ומשדרג את כל חוויותיו כמנוף להתחברות לקדוש ברוך הוא. ומה עם רבי עקיבא? הוא אחד מעשרת הרוגי מלכות, שבשעת מיתתו אמר שמע ישראל[6]. היות ואנחנו מדברים על גלגולים- חייבים לחפש באיזה מקרה יש תיקון של רבי עקיבא לעומת יעקב אבינו, ואיך הם משלימים זה את זה? יעקב אבינו מפספס (כמובן, ברמתו ובדרגתו) ורואה את הרע כשהמציאות עדיין טובה. הוא עושה זאת פעמיים: במפגש עם רחל ובמפגש עם יוסף "וישא את קולו ויבך" (לפי הסבר הרמב"ן החולק על רש"י). מכאן נלמד לקח גדול- אם יש לך טוב תשמח! אל תדאג על העתיד, אלא ראה את הטוב שה' נותן, וכך הטוב הופך להיות גדול ועוצמתי. לעומתו, רבי עקיבא, בגמרא המפורסמת בסוף מכות (כד.), היה צוחק כאשר חבריו בוכים, אפילו בזמן יציאת השועלים מבית קודש הקודשים! הוא צחק בגלל האמונה שכשם שנקיימה נבואת אוריה כך תתקיים נבואת זכריה. וכידוע, סיימו חבריו- "עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו". כלומר, רבי עקיבא כל-כך גדול שהוא יודע לראות את הטוב אפילו ברע המוחלט. משמעות הפסוק "ואמונתך בלילות" היא שהאמונה בה' נמדדת בלילות, בזמנים החשוכים והרעים. וזהו תיקונו ולימודו הגדול של רבי עקיבא. ואם נשאל: במה הם משלימים זה את זה? הפסוק מעיד על יעקב ש"ידו אחזת בעקב עשיו". יעקב מייצג את עם ישראל הנלחם בהתבוללות ובתרבות המערבית. ואילו רבי עקיבא מייצג את הראיה הנצחית (עם בית המקדש) וגם את תורת ישראל. אומנם אנו עם ישראל, אבל אנו דורכים ("דרך כוכב") על עקב עשיו בזכות התורה וראייתה הנצחית. יהי רצון שנשאף ונלמד ממידותיהם ומהתנהגותם של גדולים אלו, גדולי התורה שבכתב ובעל פה.
[1] מכאן לקחו הרבה ספרי מוסר הדרכה ועצה כיצד להתגבר על עריות - האדם צריך להזכיר לעצמו מאין הוא בא. [2] כהנחיה המפורסמת של הבעל שם טוב האומרת לאדם שראה אישה יפה- אתה רואה יופי? תהפוך אותו להתמרכזות בקדוש ברוך הוא וביופי הניתן בעולם. [3] עיין סדר הדורות הקצר ,הרב שלמה בניזרי, עמוד 61. [4] ולכן צריך להיזהר כשמהלכים ברחובות בדיבור גס או בקול מתלהם, ואפילו כשעוזרים לאנשים בצורה לא יפה - כל אלו כלולים לא עלינו בעוון בחילול ה'! [5] להרחבה, עיין פרשת "אמור" בספר "האמונה בראי הפרשה", על יראת יעקב את עשיו. [6] מובא במחזור התפילה ליום הכיפורים בתפילת מוסף, בסוף סדר העבודה "אתה כוננת".
