התקדמות בעבודת ה'-ראש השנה
הרבה אנשים שואלים את עצמם מה כבר הולך להשתנות השנה - הרי כוחו של היצר הרע והקשיים הכלכליים והחברתיים, ופיתולי הנפש ושאר נסיונות יהיו גם השנה- א"כ איך נוכל לעמוד מול ריבונו של עולם בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה, ולומר: הנה התקדמנו עוד צעד אחד לבורא יתברך, עשינו צעד קטן שמסמל צעד גדול, מה הוא ה'פתחו לי פתח' שאנו כל כך מצפים ומייחלים לקיימו?
צריך לדעת שהיצר הרע עובד ופועל בתחכום וגם אנחנו צריכים לעבוד על בסיס דברי דוד המלך- 'בתחבולות תעשה לך מלחמה' . עלינו להלחם בנטייתו של האדם לחשוב שעבודת ה' היא 'הכל או כלום': או שאני עבד לה' יתברך עד הסוף או שח"ו אם אני נופל אזי אני ממשיך בשגרה ולא מתקדם כלל בעבודת ה' , דבר שיוביל לנפילה הבאה. הלכך, ננסה בשיחה קצרה זו להראות מספר דרכים/כיוונים שיקרבו אותנו לקב"ה בחיי היומיום:
דרך אחת חשובה ויחסית פשוטה הינה לתפוס מצוה אחת אליה האדם מתחבר- ולא יעזבנה, בעד שום הון שבעולם: אחד יקפיד על נטילת ידים, השני יקפיד על זיכוי הרבים- בדברי תורה בשולחן ובהרבצת שיעורים, השלישי ישמור על פיו ולשונו מכל משמר , וכך האדם זוכה לקיים את המשנה המפורסמת על פי הסברו של הרמב"ם : מדוע הקב"ה ש'רצה לזכות את ישראל' – הרבה להם תורה ומצוות? שמתוך ריבויי המצות האדם יבחר לעצמו מצוה שנפשו מתחברת אליה (להרחבה: מהר"ל תפארת פרק ה') – כמו שמצאנו על גדולי ישראל האמוראים שכל אחד התחזק במצוה מסוימת (שבת קיט,א).
דרך שניה ,שורשית יותר , סוברת שאין הענין כאן במצוה פלונית אלמונית (על אף חשיבותה) אלא הקב"ה רוצה שהאדם ישתנה מהותית ויהפוך להיות אדם יותר טוב , אישיות יותר טובה, מחבקת ואוהבת. וישאל השואל- מאיפה אנו צריכים להתחיל? נסביר זאת דרך דוגמא עקרונית בחיינו: כמה יגדל שמחתנו כשנדע את הסברו של הרמב"ם על מצות 'ואהבת לרעך כמוך' שהיא כידוע כלל גדול בתורה , הרמב"ם מגלה לנו שכשאדם אוהב את חבירו אין מדובר במשהו ערטלאי אלא משהו הכולל כמה וכמה ביטויים מעשים: 'לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו' (רמב"ם הלכות דעות פרק ו, הלכה ג)
כל אדם יכול ומסוגל בקלות לספר בשבחו של חבירו בין לפניו ובין שלא בפניו , ולדאוג לממונו וכבודו של חבירו ובכך לקיים מצוה מדאורייתא שהיא הכלל, בה"א הידיעה, כששאר המצוות הינם רק בגדר פירושים למצוה חשובה זו ('ואידך פירושא הוא זיל גמור'). כשנדייק ברמב"ם נווכח שאין מדובר בהתקדמות במצוה בודדת, כפי שנזכר בדרך הראשונה אלא 'מטריה רחבה' של מצוות , 'מטריה' השווה לכל נפש, הנובעת משינוי בתפיסה של האדם ומסתיימת בפירוט מעשי המגיע מתוך אהבת האדם לחבירו. .
דרך שלישית ומחודשת נמצא בעומק דברי הרמב"ם בהלכות תשובה הרמב"ם כותב בפרק א' הלכה א' (וגם בפרק ב' הלכה ב' ) שהתשובה מורכבת משלושה חלקים מרכזים: חרטה-'בושתי ונכלמתי ממעשי' וידוי- 'חטאתי עויתי פשעתי' וכמובן קבלה לעתיד-'ולעולם איני חוזר לדבר זה', ואם כן איך הרמב"ם כותב בפרק א' הלכה ג' שאדם שחטא כל ימיו, אפילו בסוף ימיו- 'אין מזכירין לו עונותיו ביום שובו מרשעו' הרי ודאי אין כאן את הגדרת התשובה הפשוטה- שהרי בסוף ימיו אין קבלה לעתיד! ניתן להסביר את הדברים על פי הירושלמי במסכת סנהדרין (פרק י' הלכה ב') הגמרא מספרת על רצון הגוים להרוג את מנשה, מלך יהודה הרשע, בצורה יצירתית - לקחו דוד ובשלו בו את מנשה שהחל קורא לכל העבודות זרות שבעולם: בעלים עשתרות ועוד- אין קול ואין עונה, עד שנזכר בפסוק שלמדו אביו חזקיה, 'בצר לך... ושבת עד ה' אלוקיך ' והקב"ה חתר לו חתירה מתחת למידת הדין (כהסבר רש"י לסנהדרין קג.) וניצל. נשאלת השאלה הפשוטה -מדוע? הרי שוב אין כאן תהליך של תשובה אלא ניסיון הצלה אישי ואגואסטי? אלא מכאן נלמד מהו כוחו של הרהור תשובה עליו חז"ל אומרים שאפילו רשע כל ימיו וקידש אישה ע"מ שאני צדיק גמור הרי היא מקודשת שמא הרהר בתשובה! מנשה בזוכרו את רבש"ע התחיל כאן מהלך שהפסוקים בדברי הימים משלימים אותו ומודעים לנו מה אחריתו: "וידע מנשה כי ה' הוא האלוקים" . לפעמים פעולה קטנה של אדם משפיע עליו ועל כל העולם כולו. ללמדך כוחו של הרהור תשובה!
