חג עצמאות
מדוע יום העצמאות הוא חג כל כך עוצמתי ויסודי בחייו של כל יהודי? צריך להפנים יסוד חשוב מעין כמוהו: כל החגים הם גילוי של ה' לאבותינו, חיבוק של הדוד והרעיה – יציאת מצרים, חג פורים, חנוכה ועוד, ואילו כאן אנו חוגגים על חיבור של הקב"ה לדורנו – ה' פקד אותנו ולא את אבותינו – הורינו, סבינו וסבתותינו היו שמה. לא רק שהיו שם אלא יש לנו אפילו סרטונים על בן גוריון שמכריז על הקמת מדינה יהודית לפני כניסת שבת, למרות שהמנדט הבריטי הסתיים בחצות ליל של יום שישי – כאז כן היום – אכפת למדינת ישראל מחילול שבת ולכן יום העצמאות נדחה וההכרזה הוקדמה. אומנם רוב העם היושב בציון עדיין לא שומר תורה ומצוות, וחובש 'כיפת השמיים' ונשאלת אם כן השאלה איך אפשר לומר הלל? ישנה תשובה מפורסמת שהיא ודאי אמיתית ונכונה. אחת הטרגדיות ההיסטוריות, שנכדיו וניניו של מתתיהו, שמסר את נפשו על מלחמה בהתייוונות, נמשכו בעצמם אחר המתייוונים ופגעו בחכמי ישראל שומרי המסורת. נינו של מתתיהו היה ינאי המלך, שיחד עם שימושו בכהונה גדולה, נהג באורחות חייו כמתייוון. אומנם מבחינה לאומית לחם להרחבת גבולות ישראל, אולם מבחינה דתית תמך בצדוקים ולחם בחכמי ישראל. יוצא אפוא שבחג האורים נמצא חושך בדמות מלכות חשמונאי שהפכה להיות צדוקית ומתייוונת ורדפה את חכמי ישראל, ובכל זאת גומרים את ההלל כל שמונת הימים. ברוך השם בימינו עם ישראל ומנהגיו הם בבחינת 'צדיקים גמורים' לעומת מלכות רשעה זו. צריך ללמוד להסתכל על המציאות בעין טובה באמת. תשובה נוספת: השו"ע פוסק (או"ח רכג, ב) שאם מת אביו מברך 'דיין האמת'. היה לו ממון שיורשו, מברך הבן שהחיינו. אין צורך לתאר איזה אסון הוא שאבא מת לא עלינו, ואף אם השאיר אחריו כמה מיליארדי שקלים הרי הכאב על מותו הוא עמוק והיגון הוא נורא. עם זאת, קובע השו"ע שאם השאיר האב ירושה – על הבן לברך 'שהחיינו'. איך אפשר לברך 'שהחיינו' מיד אחרי 'דיין האמת', וכי אפשר לבטל את ברכת 'דיין האמת' והתחושה הקשה הנלווית אליו? אלא שיש כאן לימוד עצום, כשיש מצב שצער ושמחה מעורבים זה בזה כל צד מקבל את מקומו ולא מתבטל. השמחה על הירושה אינה מבטלת את הצער על מות האב, והכאב האיום על מות האב אינו מדחיק את ההודיה לה' שהאב לא השאיר אחריו חובות אלא ירושה. והלוא דברים קל וחומר – ומה במקום שהצער כל כך חזק יש חובה להודות, ביום העצמאות שהעיקר זה שמחה והודיה עלינו להודות מעומקא דליבא. מי שמדגיש את הדברים הרעים בועט ברוב הטובה שהקב"ה נותן לעמו על פי דברי הפסוקים, דברי חז"ל והמציאות.
על מה ההודאה? אם כן, ננסה למנות בקצרה את הטוב האינסופי שהקב"ה נתן לנו מאז יום העצמאות:
התפתחות עולם התורה בראש ובראשונה עולם התורה. עולם התורה לא היה פורח כמו היום מאז ימי בית שני ויש הטוענים אף יותר מימי בית שני. כי מציון תצא תורה זה הרבה בגלל תקציבי ממשלת ישראל לדורותיהם. על שני דברים מרכזיים נאמר 'מורשה' – "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"[1], "ונתתי אתה לכם מורשה אני ה''. אומר הירושלמי שמורשה פירושו ספק[2]- ספק, מה התורה ספק?! ארץ ישראל ספק?! אלא התורה היא כמו ארץ ישראל, כשמתחילים לא יודעים איך מתקדמים ומה עושים אך כשמעמיקים בסוגיה, מעמיקים בקרקע, רק אז הכול ברור ומובן – הספק הופך לפסק. זהו הקשר בין עולם התורה לארץ ישראל.
ב. קיום מצוות ככלל. הדבר המהותי שמבחין בין גלות לגאולה הוא האם יש מציאות של אומה, של כלל ישראל חי ונושם, או שאין מציאות לאומית כללית, ועם ישראל מתפזר ומתנפץ לפרטים. יש בכך עניין מהותי, שכן הקב"ה הוא אחד, הוא מופיע בצורה של אחדות, וממילא הופעתו בעולם היא רק כאשר יש מציאות של כלל: "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם". מציאות של כלל תיתכן רק כאשר נמצאים מקובצים בארץ אחת, שייכים לעולם הזה, ופועלים בו ביחד כגוף אחד. כשעם ישראל יוצא לגלות אזי 'שכינתא בגלותא', כלומר אין הופעה של מלכות ה' בצורה נגלית. כשאי אפשר לראות את השכינה כמופיעה בתוך אומה – אין את המרכז הלאומי שדרכו משגיח ה' על העולם. כאשר אנחנו בגלות כל אחד מגלה את הצד שלו, הפן שלו. הגלות היא מצב שעם ישראל 'מפורק' בתורתו, במידותיו, ביחסו לכל דבר ודבר, ומה שנשאר כללי הוא רק השאיפה לחזור להיות כלל. גם קיום המצוות בגלות לוקה בחסר. עיקר התוקף של המצווה הוא בגילוי הנשמה הכללית שיש בישראל, כפי שאומרים בנוסח 'לשם יחוד': "לשם יחוד... בשם כל ישראל". המצוות בגלות הן רק בחינת "הציבי לך ציֻנים", רק העתק של המקור, כפי שמבאר הרמב"ן[3].
עניין זה שייך כאמור לכל המצוות, אך הוא בולט במיוחד במצוות שכל מהותן היא ציבורית, כמו מצוות יישוב ארץ ישראל. מצוות יישוב א"י שכידוע שקולה כנגד כל התורה כולה – הופכת להיות ממצווה שהיא חובת כל אחד ואחד למצווה כללית של הפרחת השממה השייכת רק מתוך מדינה. הכלל בלבד יכול לקיים את הצד הכללי במצווה זו. ביום העצמאות חלה התפנית בה עברנו ממצב של יחידים, חסרי יכולת לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל בצורה הציבורית, לבין מצב שבו אנחנו מתחילים לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל בצורתה השלמה-הכללית והפרטית. לכן, הגדיר הרב צבי יהודה שהכרזת המדינה היא קיום מצוות ישוב א"י לפי הרמב"ן. אין הכוונה שאנחנו חוגגים ביום העצמאות על קיום המצווה שהרי יש אלפי ימים שאנו עושים בהם מצוות ואיננו חוגגים אותם. השמחה היא על המעבר ממצב שאין ציבור למצב של ציבור, כלל ישראל בארץ ישראל. זהו הרגע שבו אפשר לומר בפה מלא 'התחילה הגאולה'.
ג. מניעת התבוללות תופעת ההתבוללות המכונה 'השואה השקטה' נאמדת ב-5% נישואי תערובת במדינת ישראל בהם אחד מבני הזוג נשוי לאינו יהודי. לאן שלא נפנה בעולם המצב בכי רע – בצרפת מדובר על כ-60% התבוללות. ברוסיה בלבד כל זוג שלישי מתוך ארבעה זוגות מפנה עורף ליהדות – 75%, ובחלק מארצות סקנדינביה ההתבוללות מגיעה ל-90% ואף יותר. אין ספק שסביבה ותרבות יהודית משפיעה לטובה בארץ הקודש[4]. סיפר לי רב באחת מקהילות העולם שחבל ההצלה בקהילתו הוא השגת כרטיס טיסה חד כיווני לבחורים ולבחורות הצעירים והצעירות לארץ הקודש כדי להציל אותם מהתבוללות ודאית. כשניסיתי בתור תושב ארץ הקודש להבין מדוע המצב כל כך קשה, ענה לי הרב בפרפרזה על הסיפור המפורסם של מנשה ורב אשי: אם היית חי בארצנו היית מרים את שיפולי גלימתך ורץ אחרי התרבות המתירנית בארצנו. תפקידם של ישראל הוא לגַלות את הקב"ה לכל באי עולם. והנה, למרות קדושתם ומוסריותם של ישראל במשך שנות הגלות – הם השפיעו מעט מאוד על הגויים. אלא שכאן יש כלל גדול. על מנת לקבל השפעה ממישהו, צריך להעריך אותו. אדם שאני רומס אותו ברגלי ויורק לו בפנים, אינני מקבל ממנו השפעה ואינני לומד ממנו[5]. כלומר, מצבם השפל של בני ישראל בגולה, איננו מאפשר את תרומתו המיוחדת של עם ישראל לכל באי עולם. עם ישראל יכול למלא את ייעודו, להשפיע על העולם, רק כאשר הוא נמצא במצב שבו העולם מעריך אותו. רק אז יכול להתקיים תהליך של השפעה אמיתית, רוחנית ומוסרית[6].
[1] דברים לג, ד. [2] ירושלמי בבא בתרא ח, ב על פי פירושו של ה'פני משה' בסוף ההלכה. [3] ויקרא יח, כה. [4] עיין בדבריו הנפלאים של בעל ה'שרידי אש' על אוירא דארץ ישראל מול אוירא דחוצה לארץ – ח"א, סי' קמא. [5] לדוגמה: מלך כוזר, המחפש את דרך האמת בין כל האמונות הרווחות בתקופתו, מחליט מראש שאל היהודים לא יפנה, כי העובדה שהם כל כך סובלים ומושפלים מעידה שדרכם אינה אמיתית. [6] אם נמשיך למנות את יתרונות עם ישראל בארצו (מצבנו הטבעי) לעומת שנות הגלות הדף יכלה והמה לא יכלו: הצלחות טכנולוגיות רפואיות משנות עולם, ואף הפיכת האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל לאוכלוסייה היחידה בעולם שבמגמת גידול ולא במגמה יציבה או ירידה ועוד ועוד.
