פרשת כי תצא

כמו בספר שמות וויקרא , פרשתנו  קובעת שאסור להלוות בריבית, ואף מדגישה את החומרה של איסור "לא תשיך...".

במחשבה בלתי משוחדת על איסור זה עולות כמה תמיהות:

1. לווה שלוקח הלוואה בריבית מן הסתם מסכים לביצוע העִסקה, אחרת הוא לא היה מבצע אותה. א"כ, מדוע התורה כביכול מתערבת ומונעת את ביצוע העסקה?

  1. מחד אנו רואים שהתורה חוזרת על חומרת וחשיבות איסור הלוואה בריבית המתבטאת בעיקרה בפרשתנו "לנוכרי תשיך... למען יברכך ה' אלוקיך". מאידך, נראה שחרף חומרת האיסור התורה מצווה להשיך במצבים מסוימים עד כדי כך שאומר מדרש  שרב אחד היה מצווה לתלמידיו להלוות בריבית לגויים, ואפילו הרמב"ם  אומר שזו מצוות עשה! לאן נעלם המוסר של התורה? איפה 'אור לגויים'? ואם תאמרו 'מותר לעשות הכל לגוי בדיני ממונות', הרי ידוע שגזל, גניבה, אבידה והונאה אסור לעשותם לגוי?

ברצוני לעלות שתי גישות עיקריות מדברי הפרשנים:

הפירוש הראשון שנביא, הוא של בעל הכלי יקר שמסביר בדבריו את טעם איסור הריבית .   כלומר, לדעת ה-'כלי יקר', איסור ריבית לא שייך לתחום דיני ממונות הקלאסי של גזל, גניבה, עושק וכדומה, אלא מטרתו לערער במידת מה את בטחונו הכלכלי של האדם בכדי שלא יובטח לו רווח מיידי בידי אדם. יוצא שאיסור ריבית הינו איסור אמוני דתי ולא קשור לדיני ממונות.

לפי הסבר זה האדם צריך במקסימום האפשרי להשליך אל ה' יהבו- ואכן בתולדות ישראל היו שהלכו עם גישה זו (למשל: אחד הזרמים בחסידות ברסלב) עד כדי כך שאפילו עבודה קבועה לא חִפשו כדי שיהיו כמה שיותר תלויים בקב"ה. לענ"ד אפשר לחלוק על גישה זו אבל אין ספק שיש להעריך אנשים בעלי בטחון כה גדול בה'.

אולם הסבר זה אינו עונה על כל תמיהותינו: למה יש הבדל בין ריבית היהודי לריבית הגוי. הילכך, נפנה לגישה השנייה המצויה אצל פרשנים אחרים (רמב"ן, אברבנאל) ובראשם הרד"ק בהסברו לתהילים[1] 

 

ראשית עונה הרד"ק על שאלתנו הראשונה - מה אכפת לתורה? בוודאי ובוודאי שאכפת, שהרי כאן המלווה מנצל את הפרצה שהלווה "מוכרח הוא ליתן, לפי שצריך ללוות ממנו", וכך אנו מגיעים למצב שבו המלווה לוקח ממונו של הלווה שלא כדין, אפילו שעשה ברצון הלווה.

 

שנית, הרד"ק מפליא בטעמו הפשוט והאמיתי : ככל שאנשים מזלזלים באיסור יותר יש לשים יותר סייגים ויותר שבחים וברכות לנמנע מהאיסור- ולכן כל כך החמירה התורה באיסור ריבית.

 

ולעניין ההבדל בין הגוי לנוכרי מסביר הרד"ק שיש כאן מצווה חיובית, מצוות בין אדם לחבירו (בניגוד לכלי יקר) שהאדם מצווה לעשות חסד וצדקה עם ישראל חבירו. עם זאת, מידת החסד והנתינה צריכה להיות טבועה בנו עד כדי כך שבמקרה והגוי אינו שונא ישראל שומה עלינו לכבדו ולעשות עמו חסד- כי זהו המוסר האלוקי האמיתי!!

 




איסור ריבית נועד אפוא לעודד מתן הלוואות לנזקקים (ואכן התלמוד מלא בביטוי "אם כן, נעלת דלת בפני לווים!" (כגון בבא קמא ז:), שמשמעו "אתה לא מאפשר לאנשים לקום כלכלית בעזרת הלוואות"), ולא מתן מתנות . שיטה זו מפחיתה את הבושה מהלווה ויוצרת יכולת ללווה 'לעמוד על הרגלים' - ולא כמו שרואים היום לצערנו בהלוואות הנלקחות מהבנקים איך הריבית שוחקת כל חלקה טובה בכל כך הרבה משפחות בישראל. יהי רצון שנזכה להקים מערכת כלכלית מבוססת על 0% ריבית לכל ישראל דבעי[2].

 


   


[1] המעיין ימצא שעיקר דיונו הוא שאלת הנוצרים איך דוד המלך מוסיף על התורה באיסור ריבית לכל העמים וכולל לגוי, והרי ישנו לאו "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" ואין כאן מקום להאריך.

   

[2] לאחרונה אכן הוקמו כמה וכמה מוסדות העוזרים לאנשים במתן הלוואות בסדר גודל של מיליוני דולרים ללא הריבית השוחקת של הבנק- אשריכם ישראל!!